חבר הכנסת ביסמוט, יושבים בחוץ חברי מכינה. חבר'ה צעירים, מילואימניקים שהגיעו משירות ולא מכניסים אותם וביקשו ממני לומר לך.

כן, אני אשמח לפנות להם. להכניס אותם? הם שלושה.

תודה.

חוץ מזה שיש כאן עוד מספיק מקום לעוד שלושה חבר'ה.

להגיד לח"כ לפנות? אני אפנה.

לא.

אני פניתי אליך בבקשה ובנימוס. עכשיו אתה רשאי לתת את התשובה. ביקשו ממני שאבקש ממך.

מונעים, מונעים. הדלת פה נעולה עם כרטיס מגנטי.

אבל אם אני אגיד שיושב-ראש הוועד הסכים? זה שלושה חבר'ה, זה הכול.

בסדר, תודה.

זה 26ב? שאני אדע, מירי, 26ב?

היושב-ראש, אני אשמח. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לדבר על סעיף המטרה כפי שהוא נוסח בנוסח המתוקן. מחוק שמטרתו הראשית והבלעדית הייתה לצמצם את אי השוויון בגיוס לשירות באמצעות שילוב בני הציבור החרדי, נוספת כאן פסקה שאומרת: לקבוע בנוסף הסדרים שתכליתם להסדיר את מעמדם של תלמידי הישיבות שתורתם אומנותם, והכול תוך הכרה בחשיבות לימוד התורה. חשוב לי לומר, אדוני, אני אתחיל מהסוף, אני חושבת שכפי שהסעיף הזה מנוסח כרגע, הוא איננו מאוזן בין השיקולים המתחרים, מה שנקרא בשפה המשפטית, בחוק הזה. כאשר סעיף נוקט במילים הכול תוך הכרה בחשיבות לימוד תורה, זה אומר שזה הופך להיות השיקול העליון, כי כך מנוסחים חוקים. אפשר להשוות את זה לחוק שאני עבדתי לאור, חוק משק החשמל, והכול כדי לייצר תנאים לתחרות, ואז אתה מכוון את הכול לאור. לכן אני חושבת שמהבחינה המילולית צריך שכולנו נבין שהמצפן של החוק הזה אמור להיות להביא לשיווין בנטל ולהקלה בגיוס, לצד – זו מילה קצת יותר ראויה – הכרה בלימוד התורה. וכמובן, חשוב לי לומר כאן שאני מכבדת מאוד את ערך לימוד התורה.

לכן, מירי, ההערה היא הערה משפטית, המצפן, סעיף המטרה הוא סעיף משמעותי מאוד, שמשפיע על פרשנות כל יתר הסעיפים.

אשמח להשלים, כי היו לי הרבה הפרעות. אני כבר מסיימת, אבל אני צריכה עוד דקה בערך.

זאת הערה שהיא מאוד משמעותית בעיניי, היא מופנית אליך וגם ליועצת המשפטית לממשלה. סעיף מטרה הוא הבסיס, הרגליים של כל החוק, והוא חייב לכוון למקום ראוי. וההיפך, צריך להגיד כאן מבלי לגרוע בהכרה בערך לימוד התורה, המטרה של החוק הזה היא ליצור שוויון בנטל והסדר מאוזן. וכאן אין איזון, כאן ערך לימוד התורה מקבל משקל עליון מעבר לצמצום אי השוויון בגיוס. אני רוצה לומר גם שיש סתירה מובנית בין הנוסח של סעיף התכלית הזה לבין ההסדרים שכלולים בתוכו, או אולי לא סתירה, כי הם באמת שמים את לימוד התורה במקום עליון ולא מגשימים את המטרה או את הצורך האמיתי שיש לציבור הרחב ולכל מדינת ישראל אחרי 7 באוקטובר. קודם כל, השיטה היא אותה שיטה. החוק הזה, מיד עם חקיקתו, כפי שנאמר בחוות הדעת של אגף התקציבים מאתמול – המשמעות המידית שלו היא תשלום מידי של מאות מיליוני שקלים הטבות לאברכים. בעוד שהסנקציות מתחילות, במקרה הטוב, בעוד שנתיים וחצי, ההטבות מתחדשות מיד. לפי מסמך אגף התקציבים, מדובר בכ-10,500 שקלים לכל משפחה שמסובסדת על ידי המדינה של אברכים בכל מיני סוגים של הטבות שלא נפגעות. הסנקציות הן קהילתיות, הן לא צווים אישיים, הן לתקופה מאוד מוגבלת, בגיל צעיר יחסית שהן משתחררות, למשל 26. בנוסף, צריך להגיד שאלו סנקציות שאפשר לעקוף אותן בקלות רבה. אני חברת ועדת כספים – מטילים סנקציה בסוף כל הדרך על הישיבה, אז פשוט חוזרים לוועדת הכספים ומגדילים את סך כל תקציב הישיבה כפיצוי דרך כספים קואליציוניים. בנוסף, החוק הזה קובע ועדה מייעצת, שהיא ועדה שיש בה נוכחות חרדית גבוהה, שהיא בכלל קובעת אם צה"ל התאים את עצמו לצרכים בצורה ראויה, וזה תנאי מקדים לתחולה של סנקציות.

ואז יש לנו גוף שיכול לומר לא התקיימו התנאים להחיל את הסנקציות שוב ושוב. לכן מה שאני רוצה לומר, שהחוק הזה פועל בכיוון ההפוך. לצערי, אני צריכה לומר שכרגע בנוסח שלו הוא מקיים את מטרת 25ב כפי שהוא מנוסח.

אבל אם אנחנו באמת באים לעשות שינוי מהמצב הקיים, אז אני חושבת, אדוני היושב-ראש, במציאות שבה יש היום 109,000 חרדים חייבי גיוס שאליהם מצטרפים בכל שנה עוד 14,000 בני 18, וכאשר יש נתונים מאוד כבדים וקשים על עבודה בשחור שהאנשים הם אינם בישיבות – מחקר חדש הראה ש-9% מהגברים במגזר החרדי עובדים בשחור, ועוד ועוד, וזו הנקודה הברורה. תודה.

זו בדיוק הבעיה, שסעיף המטרה לא מדויק.